מגזין החדשות של הגליל והגולן

27.04.2017

הקיבוץ לא מת

לפני 12 שנים החליט קיבוץ בית-העמק שבגליל המערבי להפוך מקיבוץ למושב עובדים. ביום שישי האחרון החליט מושב בית-העמק להפוך בחזרה לקיבוץ. כנראה שהידיעות על מותו של הקיבוץ היו מוקדמות מדי. וגם: על פינוי אמונה, אשפוזו של יצחק הרצוג, האזכרה לרס"ן חגי בן-ארי ז"ל ועוד, ככל שיתיר לנו הזמן

אורי הייטנראורי הייטנר, 5.2.2017

פינוי עמונה 2017. צילום: הלל מאיר

▪ פינוי עמונה 2017. קרדיט, צילום: הלל מאיר.

התנגדות אנרכיסטית. טענה נפוצה בהקשר של פינוי עמונה היא: הנה, כרגיל, ממשלת "ימין" עוקרת יישובים. כך היה בסיני, כך היה בגוש קטיף, ועכשיו בעמונה. הטענה הזאת נאמרת בכאב ובמחאה בפי אנשי "ימין" מאוכזבים ומתוסכלים, והיא נאמרת בשמחה לאיד בפי אנשי "שמאל". אולם היא אינה אמת. האמת היא שאין כל דמיון וכל קשר בין עקירת היישובים בסיני ובגוש קטיף לבין פינוי עמונה.

עקירת יישובי סיני ועקירת גוש קטיף, היו החלטות מדיניות על נסיגה משטחים ועקירת היישובים בתוכם. ואכן, היו אלה ממשלות הליכוד שקיבלו את ההחלטות המדיניות וביצעו אותן. ההתנגדות לעקירה הייתה אף היא מדינית ואידיאולוגית, מצד הציבור שהתנגד לאותה מדיניות ושלל אותה. עמונה היא סיפור אחר לגמרי, וכלל אינו קשור. אין כאן נסיגה מיהודה ושומרון. אין זו נסיגה מחֶבֶל בנימין. אין זה מימוש של תפיסה מדינית. מדובר כאן במימוש שלטון החוק – ביצוע פסיקת בג"צ לפנות ממקומם בתים שנבנו על קרקע פרטית בניגוד לחוק. כל ממשלה, ממשלת שמאל או ימין, כפופה לחוק, ואינה רשאית לאפשר עבירה על החוק. היא מחויבת לקיים את פסיקות בית המשפט העליון. בלי העיקרון הזה, לא תתקיים מדינה. ולכן, ההתנגדות לפינוי עמונה אינה מבטאת השקפה פוליטית ואידיאולוגית לגיטימית, אלא גישה אנרכיסטית.

במקרה זה, ההתנגדות מבטאת גם ביזיון בית המשפט, כיוון שכל אחד ואחד מתושבי עמונה חתם על תצהיר בו התחייב משפטית לא להתנגד, וההתחייבות הזאת הייתה בלתי מותנית.

 

בוגד. כל מי שמרים יד, לא כל שכן מיידה אבן או מוט ברזל, קל וחומר בן בנו של קל וחומר שמשפריץ אקונומיקה בפניו של איש כוחות הביטחון, הוא בוגד.

 

טעיתי. בפוסט שהעליתי בפייסבוק במהלך פינוי עמונה, קראתי לפטר לאלתר את עידו, המג"בניק הסרבן, כפי שראוי לנהוג בכל סרבן. זמן לא רב לאחר מכן, העליתי פוסט שבו חזרתי בי. כנראה הושפעתי מתעמולת האנרכיסטים שהציגו אותו כסרבן וניסו להציגו כגיבור. אחרי שצפיתי בטלוויזיה, השתכנעתי שמדובר בסך הכל בשוטר חלש שנשבר. אפשר לבחון האם הוא כשיר לתפקידו, האם יש בו החוסן הנפשי הנדרש כדי להיות מג"בניק, אך אין להתייחס אליו כאל סרבן.

 

אויב. כתובות "מוות לציונים" ו"ציונאצים" של החוליגנים המטורפים שתקפו את אנשי כוחות הביטחון ופצעו עשרות מהם, מבהירה למה התכוונתי כאשר כיניתי כל מי שמרים יד, לא כל שכן אבן, על איש כוחות הביטחון, בוגד. מדובר באויב.

אין לי ספק שתושבי עמונה סולדים מהם, אך מה הם חשבו שיקרה, כאשר הם קראו לכל מי שיכול לבוא להצטרף אליהם?

 

חוסר מנהיגות. ראש ממשלה שמפחד להוקיע את החוליגנים שפצעו עשרות אנשי כוחות הביטחון באלימות ברוטלית, שובר שוב ושוב את שיאי חוסר המנהיגות של עצמו.

 

מחדל משטרתי. בפינוי עמונה נעצרו 13 אנרכיסטים חוליגנים. משמעות הדבר היא שעשרות פורעים מסתובבים חופשי ויכולים להמשיך לפגע. זהו מחדל משטרתי חמור.

 

פסוקו של יום. הווי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה, איש את רעהו חיים בלעו (פרקי אבות).

 

להקים את עמונה מחדש. החלטתו של נתניהו להקים את עמונה מחדש באתר חדש, על אדמת מדינה, נכונה ומוצדקת. ראוי היה להגיע לפתרון הזה מראש, ולא להידרדר למראות המיותרים כל כך, שראינו בימים האחרונים.

הביקורת על החלטתו, היא ש… אוי אוי אוי, שוד ושבר, לראשונה אחרי שנים רבות מקימים התנחלות חדשה. נו, מה הבעיה? אין כל פסול בהקמת יישובים חדשים. אני יכול לחלוק על החלטה כזאת או אחרת, להקים יישוב במיקום ספציפי, אך בעיקרון – יש להקים יישובים חדשים. אולם במקרה זה, כלל אין המדובר ביישוב חדש, אלא בהעתקת עמונה לאתר חדש.

 

למען המדינה. כל מי שיש לו הבנה מינימלית בפוליטיקה ובמדינאות מבין ששיחת הפיוס שניהל ריבלין עם נשיא מקסיקו הייתה בשליחותו של נתניהו, וכל מילה שנאמרה בה, תואמה מראש וסוכמה לפרטי פרטיה בין הנשיא ורוה"מ.

כשריבלין נטל על עצמו את המשימה המדינית הזאת, הוא ידע שהיא תחריף את ההסתה הימנית נגדו, והוא ידע שנתניהו לא יגבה אותו אלא ישמור על שתיקה בקריצה, שתעודד את ההסתה. הוא ידע שביצוע השליחות המדינית מטעם נתניהו, תוצג כחתירה של הססססמולן תחת ראש הממשלה הגבר-גבר, שצייץ באומץ את האמת. ריבלין ידע, אך למען טובת המדינה היה מוכן לשלם את המחיר.

 

צו נשיאותי. ממשל טראמפ יצא נגד הרחבת ההתנחלויות. טוב שלא חתם על צו נשיאותי.

 

השולף הכי פזיז במערב. כאשר אני קורא את דברי ההערצה בימין הישראלי למשיח השקר טראמפ, אני מצטמרר.

 

אם תיקח מהם את השנאה. כשאני קורא את פוסטי הבוז, הלעג והשנאה להרצוג, עם אשפוזו, אני מקלל את היום שהמציאו את פייסבוק. כל כך טוב היה להיות תמימים, ולא להכיר את התופעה הזאת; את אותם אנשים שאם תיקח מהם את השנאה לא יישאר מהם כלום (כי אין כלום).

 

בתמימותנו. בלי הפייסבוק, לא היינו מודעים לתופעה מעוררת החלחלה של ישראלים יהודים, יהודים! (ששכחו מה זה להיות יהודים), המייחלים לכך שמנהיגה ניאו נאצית תהיה נשיאת צרפת.

 

חנינה. למרות שהוא יצא בזול, אני בעד חנינה לאולמרט. אבל רק אחרי שהוא יפסיק לשקר ולהכחיש, יודה ויתנצל בפני הציבור הישראלי על פשעיו.

 

בחזרה לקיבוץ. לפני 12 שנים החליט קיבוץ בית-העמק בגליל המערבי להפוך מקיבוץ למושב עובדים. ביום שישי האחרון החליט מושב בית-העמק להפוך בחזרה לקיבוץ. שינוי מסוג זה מחייב רוב של לפחות 2/3 בקלפי.

בית העמק לא יהיה קיבוץ שיתופי, אלא קיבוץ מופרט, או כפי שהדבר מכונה בתנועה הקיבוצית "קיבוץ מתחדש", בדומה לכ-3/4 מן הקיבוצים.

החשיבות הרבה של המהלך, היא המסר שתהליכי ההפרטה ופירוק הקיבוץ אינם בלתי הפיכים, כפי שלעתים נדמה. יש היום בתנועה הקיבוצית מגמה חזקה של הידוק היחד, הקהילתיות והערבות ההדדית בקיבוצים שהופרטו. ברבים מהם יש מגמות של חיפוש דרך אמצע, בין הקיבוץ השיתופי שהיו, לבין הקיבוץ המופרט אליו הפכו. ברבים מן הקיבוצים המופרטים יש תחושה שהשינוי הרחיק לכת מעבר לרצוי, שהחברה איבדה הרבה מיופיה, ממשמעותה ומהותה וחיפוש דרך לתקן חלק מן הנזק.

כנראה שהידיעות על מותו של הקיבוץ היו מוקדמות מדי ומוגזמות מדי.

אגב, הקיבוץ שלי, אורטל, הוא קיבוץ שיתופי, והוא נמצא בתנופת צמיחה דמוגרפית חסרת תקדים. מספר הפונים לקליטה הוא גדול מאוד, פי כמה וכמה מיכולת הקליטה שלנו, ואנו בוחרים מבין הפונים את המתאימים ביותר לאורח החיים ההתיישבותי שיתופי.

 

עסקני הטישו. ביום שישי בבוקר, התראיינתי לתכנית התרבות של ענבל גזית וחן ליברמן בגל"צ, בנושא התרבות בפריפריה. מאזיני גל"צ, שרגילים לשמוע את עסקני הטישו שבכיינותם אומנותם, הופתעו לשמוע נציג פריפריה שמשדר גאוות יחידה.

 

ארץ ישראל היפה. במלאות שלושים למותו של רס"ן חגי בן ארי, מפקד סיירת צנחנים שנפצע פציעה אנושה ב"צוק איתן" ונפטר אחרי שנתיים וחצי, נערך במדרשת הגולן בחיספין ערב שירה וסיפורים עליו ולזכרו. בני משפחה, חבריו ממושב נוב, חבר לצוות שלו בסיירת ומפקדיו, בהם ראש אמ"ן אלוף הרצי הלוי, סיפרו על האיש המיוחד הזה. היה זה ערב עצוב ומצחיק, קשה ומרגש. חגי היה התגלמות המושג מלח הארץ – הוא ומשפחתו שהינה התגלמות המושג ארץ ישראל היפה.

אחה"צ נערך טקס אזכרה וגילוי מצבה. אביו ובנו של חגי אמרו "קדיש". "קדיש" מפיו של ילד בן תשע, זה דבר שהלב אינו יכול להכיל.

 

ביד הלשון (1). גוש-עציון. לאחר נפילתו של הצוער ארז אוריאל בפיגוע הדריסה בירושלים, הקדשתי את הפינה ליישובו, אלון שבות. הפעם ארחיב את היריעה לגוש היישובים שאלון שבות הוא חלק ממנו, גוש-עציון. מה מקור השם? הצליל נשמע תנ"כי. עציון. אכן, בתנ"ך מופיע השם עציון, אך ללא כל קשר לאזור יהודה, אלא דווקא למפרץ אילת. עֶצְיוֹן גֶּבֶר הייתה עיר נמל, כנראה סמוך לעקבה. לכן, שדה התעופה הצבאי שפעל בבקעת הירח שבסיני, סמוך לאילת, עד הנסיגה מסיני, נקרא עציון (סיבה נוספת לשמו של שדה התעופה היא, ש"עציון" היה הקוד העברי לשדה התעופה בצ'כיה, שממנו המריאו המטוסים הראשונים של חיל האוויר במלחמת השחרור).

אז איך זה מתקשר לגוש-עציון? לא מתקשר. העציון של גוש-עציון הוא תרגום מגרמנית, והוא שם של אדם. עציון הוא שמו העברי של שמואל צבי הולצמן, שרכש מערביי הר חברון אדמות רבות ובהן האדמות שמדרום לירושלים, בין בית-לחם לחברון, באזור הקרוי על שמו גוש-עציון. הוא הקים את חברת "אל ההר", והחל ליישב את האזור, אולם הניסיון נגדע במאורעות תרצ"ו-תרצ"ט (1939-1936). הגוש הוקם ב-1943 בידי תנועת הקיבוץ הדתי, שהקימה את כפר-עציון, ובשנים הבאות את משואות-יצחק ועין-צורים ותנועת "השומר הצעיר", שהקימה את קיבוץ רבדים.

גוש עציון נפל בתש"ח, אולם לאחר שחרורו במלחמת ששת הימים, לפני יובל שנים, הוקם מחדש כגוש התיישבות לתפארת. היום חיים בגוש-עציון 70,000 יהודים, ביישובי המועצה האזורית גוש-עציון ובמועצות המקומיות בית"ר-עילית ואפרת.

.

קרדיט: אורי הייטנר. צילום: הלל מאיר.

כתבות נוספות

מדורים נוספים